מרגיש לי שכשמתבגרים הכל נהיה יותר מורכב. כל החלטה נראית גורלית ומורכבת. כל צעד מרגיש שישפיע לאורך שנים. הראש עובד שעות נוספות כשהלב יצא לשבתון. לפני כמה שנים זה היה הפוך, וכמה אני מתגעגעת להרגשה של כאן ועכשיו, שאני חיה את הרגע הזה עד תום. אבל עצם המחשבה הזאת, הגעגוע לעבר שלא מרפה, לעצמי שלפני שהחיים האמיתיים דפקו לה בדלת, מצביע על כך שאני כבר לא חיה אותו. פתאום הדברים הקטנים נדחקו לצדדים, כשבמרכז החדר עומד בלוק של חששות ומחשבות טורדניות. על עתיד שלא ברור, על מי אני ומה אני ומה יהיה איתי, ומה יקרה אם אטעה, מה אם אני עושה את הכל לא נכון. מה אם אני בכלל לא רוצה את מה שאני חושבת שאני רוצה. ואז הביקורת העצמית לא מרפה – את חלשה, את לא תצליחי, את לא משלהם, את מקשה, את מכבידה, את לא מספיקה. אז אני מקטלגת את המחשבות, טועמת את הקפה של בוקר ומתרכזת בו. בכוס שאני אוהבת, עם הידית המרובעת. בלגימות, בטעם הרגיל של בוקר ושגרה וזיכרון של ריח עשן סיגריה שרק נדלקה. אני מנסה להרגיש מתחתי את האדמה כשאני מתחילה לרחף בתוך עצמי. להריח ריח של סבון ובושם שגורם לי לדמיין שאני שוב בנורווגיה. איתו. לשמוע את הציפורים שבחוץ וחלון שנדפק במשקוף מהרוח. לגעת בכוס שביד שלי, להחזיק אותה חזק. לראות שהשמיים כחולים והעצים ירוקים כמו תמיד, רק העיניים שלי קצת השתנו וזה בסדר. זה בסדר. זה בסדר.
זה ממש בסדר! אני יכול לומר לך שהעשור שבין גיל 20 ל-30 היה לי קשה מאוד. הרגשתי תקוע בזוגיות, קריירה ועצמאות כלכלית. עברתי התקף דיכאון – הרגשתי ממש שאני נוגע בתחתית (כמובן שלא הכל היה שחור, אבל זו הייתה התחושה הכללית). אבל דברים הסתדרו, ובפרספקטיבה אני יכול לומר שאלה היו שנים חשובות מאוד עבורי, שנים של גדילה והבשלה. אני לא מכיר אותך, אבל נראה לי שאת כבר נמצאת במקום יותר טוב מזה שאני הייתי בו, ואני מאמין שיהיה טוב, ואפילו מאוד.
אהבתיאהבתי
לפעמים אני חושבת שאני לבד בתוך הבור הזה, כי לסביבה קצת קשה להכיל. עשית לי טוב על הלב עם התגובה הזאת.
תודה 🙂
אהבתיאהבתי
ברוכה הבאה. אינני קטנוני אבל קשה לי לקרוא פיסוק לא תקין.
מצטער.
אהבתיאהבתי
אני משתמשת בפיסוק לפי איך שאני רוצה שיקראו את הקטע, ולא כחיבור בשיעור דקדוק.
הכל בסדר, אתה לא חייב לקרוא כאן. הדבר האחרון שאני רוצה זה להקשות על מישהו.
אהבתיLiked by 2 אנשים
מה ענין שמיטה שעור "דקדוק" לכאן. הפיסוק חסר הגיון, מפריע לקרוא ולא מייצר ערך, מבחינתי כמובן, לטקסט. חשבתי להעיר זאת, מתוך תקווה שאולי יתאפשר לי לקרוא את הבלוג, אבל לאור תגובתך, כנראה אוותר. סליחה וקיץ נעים.
אהבתיאהבתי