כשראיתי אותך אז בים אמרתי לעצמי שזהו, מישהו סידר את הכוכבים בשבילי. לא ראיתי את התרגיל האכזרי. חשבתי לעצמי עומד מולי משהו נדיר. אז נאחזתי או לפחות ניסיתי. אבל אתה חול ורוח ומים, החלקת לי מבין האצבעות עוד לפני שיכלתי להרגיש אותך. להירטב, להישרף, לעוף. היית קצת עם הבטחה ליותר, או שאני לא קראתי נכון את ההוראות. אולי אין כזה דבר כוכבים ומישהו שם אכזר או שהוא לא שם כלל. אמרתי לעצמי לא נורא, הכוכבים יסתדרו שוב כמו אז. כי זה חייב להיות. כי אולי מגיע לי אותך. משהו נדיר. אולי אני אהיה מבוגרת יותר וילדותית מעט. אולי אני אשתפשף מספיק כמו שרצית, והחיים יראו לי שכדאי להיות אופטימית והחיוך יהיה שם מעצמו. אולי אתה תהיה מבוגר בעוד כמה שנים אבל לי זה לא ישנה. עם אותן עיניים שחודרות אותי אבל לא חותכות. עם טיפה יותר קמטים בצד העיניים שמסגירים חיוכים רבים יותר מפעם. אולי הפינות שלך יתעגלו עם הזמן והפחד להישען כבר לא יהיה. אולי אני אהיה הסיבה. אולי אולי אולי. אבל היא לקחה לי את האולי לקחו לי את אם לקחו לי את אולי פעם. לקחו לי את היכולת לחלום על זה. לרצות את זה. אין לי זכות יותר. אתה לא שלי לחלום.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s